החלטה בתיק מ"ת 28511-11-12 - פסקדין

מבוא:

מונחת לפני  בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו,

וזאת לפי הוראות סעיף 21 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

בד-בבד עם הגשת הבקשה, הוגש בעניינו של המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות שעניינן איומים והפרת צו בית משפט שנועד להגן על חיי אדם.

עובדות כתב האישום מפורטות בהרחבה במסגרת כתב האישום שהוגש כנגד המשיב, ובקליפת האגוז אציין להלן  את עיקרן.

ביום 19.6.2012 ניתן על ידי בית המשפט לעניינו משפחה  בטבריה צו הגנה האוסר על המשיב להטריד, לאיים, לקלל, לגדף, להתחקות ולפגוע בפרטיותה של המתלוננת (להלן: "צו ההגנה").  צו ההגנה הוארך במעמד המתלוננת והמשיב, ובהסכמת השנים, ביום 3.7.2012 ומאותו מועד חל הצו באופן הדדי על השניים.

ביום 8.11.2012 בשעה 5:30 לערך, הפר המשיב את הצו, בכך שבלש אחרי המתלוננת, כשהוא מגדף ומקלל אותה.  בהמשך לאותם הדברים איים המשיב על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה: "אני צריך לשחוט אותך כמו שהמוסלמים שוחטים את הנשים הבוגדות שלהם". זאת הוא אמר, כך בכתב האישום,  בכוונה להפחידה או להקניטה.

כמו כן, עולה מכתב האישום כי ביום 12.11.2012 סמוך לשעה 9:50 בתחנת המשטרה בטבריה, במהלך עימות שנערך בין המשיב לבין המתלוננת, הפר המשיב את ההוראה החוקית שניתנה על ידי בית המשפט בכך ששב וקילל את המתלוננת.

הבקשה:

במסגרת הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, טענה המבקשת כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. בין אלה, כך נטען, הודעותיה של המתלוננת, פרוטוקולי דיונים שנערכו בבית המשפט לענייני משפחה בקשר לצו ההגנה וכן דו"ח עימות שנערך בין בני הזוג בפני שוטר.

עולה מהבקשה גם, כי לגישת המבקשת יש לסווג את התיק כתיק שעניינו אלימות בתוך המשפחה ומכאן מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית, מכוח הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים. לדידה של המבקשת, למשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות ואלימות כלפי בת זוג, כך שלאור עברו ולאור הפרת הצו שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בדיון אשר התנהל לפני ביום 19.11.2012 העלו הצדדים את טיעוניהם.

תחילה ציין ב"כ המבקשת כי הוא מסכים לשחרורו של המשיב ממעצר בכפוף להרחקתו מהעיר טבריה, בחתימת ערבויות, ביצוע הפקדה כספית והצעת מפקח שייחקר בבית המשפט ויהיה מוכן לפקח על המשיב בכל שעות היממה (לא בהכרח בתנאי מעצר בית).

ב"כ המשיב ציין בטיעוניו כי אינו מסכים להצעת ב"כ המבקשת וזאת מן הטעם הפשוט כי למשיב אין היכן להיות מחוץ לעיר טבריה, בה גדל ובה נמצאים כל מכריו. לדידו, התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בתיק, ככל שעניינה הפרת צו ההגנה הינה בעייתית במובן זה שתוקף הצו פקע בחלוף 3 חודשים מן המועד שבו הצו ניתן. עסקינן בצו שניתן לכל המאוחר ביום 3.7.2012 ולפיכך, במועדים שבהם בוצעו לכאורה העובדות המפורטות בכתב האישום, בימים 8.11.12 ו- 12.11.12, הצו לא היה בתוקף.

הסניגור הוסיף וטען כי, המשטרה לא פעלה מספיק על מנת להגיע לחקר האמת. לעניין זה צויין כי המשטרה נמנעה מלגבות הודעותיהם של בנם ובתם המשותפים יםשל המשיב והמתלוננת, אשר לטענת המתלוננת היו עדים לשני אירועים. כמו כן, לא נחקרו טענות המשיב כנגד המתלוננת.

הסניגור טען נגד קיומה של עילת מעצר. לדידו אמרת האיום אשר יוחסה למשיב נאמרה תוך רצף של קללות, כאשר הצו לא היה בתוקף ואין בה כדי להצביע על מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת.

לבסוף ביקש הסנגור לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לבית העסק המצוי בבעלותו, שם ישהה כל הזמן, הרחק מבית מגוריה של המתלוננת, כפוף להפקדת ערבות עצמית וצד ג', ובנוסף להפקדה כספית, ככל שבית המשפט יורה עליה.

ראיות לכאורה:

תיק החקירה על כל החומר המצוי בו הונח על שולחני, לצורך מתן החלטתי  זו. ולהלן אסקור את עיקר חומר החקירה הגולמי המצוי בתיק: